<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן ל"ט</h1>
<h2>דף כז.</h2>
הרוצה להפריש חלה מן העיסה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה, דלהפריש חלה לאו ברכה הוא, חלה הוא עוגה וחררה, ואינה שם הפרשה כלל, דחלה תרימו תרומה [במדבר ט"ו י"ט] כתיב. והכי קאמר חלה אחת מן העוגות תרימו לשם תרומה. ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה. ואין לשנות. ועושה אותן כזית שהפריש דק, ופושטו כעין חררה מדקרי לה קרא חלה. ואחר כך משליכו לאור (לאחר כן מפרש מן העיסה כזית) ושורפה באש, ואפילו יש שם כהן, מפני שתרומת חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, ומכיון שהוא רואה קרי אסור לאכלה, ואחר כך אם יש שם כהן יפריש כדי מתנה הוגנת בלא ברכה, שהרי כבר נפטרה העיסה בהרמה ראשונה כדי שלא תשתכח תורת חלה ונותנה לכהן.
